זעזוע סלקטיבי

אלמנט שכיח בסרטי אימה הוא לראות את הגיבור נחשף לתופעה מפחידה שאף אחד אחר משום מה אינו רואה. תחושה דומה ליוותה אותי מאופן סיקור הסערה סביב חתונת בני הזוג מחמוד ומורל והפגנות אנשי להב"ה. אי סי דד פיפל, זעתי בחוסר נוחות. למה אף אחד סביבי לא מגיב? מסגור הסיפור התקשורתי התמקד בגזענות נגד ערבים, בשעה שההיבט השוביניסטי החריף והבוטה שהוא הציף הסתובב כרוח במסדרונות, או הגיח בשוליים במקרה הטוב.  הראיונות עם התומכים בגזענות חשפו את הציבור לשנאת ערבים אך גם לאמירות מבזות ומחפירות על נשים, אולם משום מה השיח התקשורתי הצליח לעקוף אותן בנימוס ולהקפיד להזדעזע מההיבט הגזעני בלבד. השאלות הקשות עסקו בנושאים כבדי משקל כמו נישואים מעורבים בעד ונגד, והתוצאה הצליחה להישאר נייטרלית למגדר בצורה מעוררת השתאות.

 

כך למשל, במוסף מעריב השבוע (19.8.14), הופיעה ידיעה על ראיון שנתן לפיד לתכנית רדיו, תחת הכותרת "יפריע לי אם הבן שלי יתחתן עם גויה". ובכן, המציאות העגומה היא שללפיד אולי יפריע, אבל לאנשי להב"ה ותומכיהם לא ממש. הבעיה של הארגון אינה חתונות מעורבות באשר הן, אלא ספציפית נישואין של נשים יהודיות לערבים. למתראיינים ומראיינים אולי לא נעים מהשוביניזם הבוטה הזה, אם כי אני חושדת שהם פשוט לא רואים אותו. כך או כך הם מנסים לטשטש אותו. נתלים במקרה של הבן של נתניהו או מפתחים דיון כמעט פילוסופי על העם היהודי לאן. צר לי אבל זה לא העניין הבוער כאן. מדובר באידיאולוגיה שצומחת מעולם ערכים שמשלב גזענות עם תפיסת הנשים כרכוש של הגברים, וכל ניסיון להתעלם מהפן המגדרי רק מבליט את האבסורד ונותן לכך לגיטימציה שבשתיקה. הדבר דומה לדיון מלומד שיתנהל בנושא נורמת נישואי הגבר הבדואי לנשים רבות, שיעלו בו אמירות כמו  "בהחלט יש פה מעשה לא תקין מוסרית, גם לי יפריע אם הבת שלי תחליט להתחתן עם גברים רבים". נישואי פוליגמיה בעדה הבדואית הם בעיה עם ממד מגדרי מובהק, וגם נישואי תערובת בקרב יהודים קיבלו ממד מגדרי מובהק. כך שהדיון אינו רק גזענות, הוא נשים וגזענות, ועד שלא נעשה את ההצלבה הזו לא נוכל לטפל בו. כל עוד העיתונאים עיוורים לכך או מנומסים מדי או סתם לא מודעים, הסיקור התקשורתי יישאר לקוי.

 

הנה דוגמה מפורטת יותר, גם היא מאותו גיליון מעריב. אייל לוי עשה מעשה VICE ונכנס למעמקי המאפליה של להב"ה. מובטח לנו "מבט מבפנים", והממצאים מובאים תחת הכותרת "שמן למדורה".  כאמור הסיפור הוא לא עצם הדעות של להב"ה, אלא האופן שבו העיתונות בוחרת לסקר אותן. לכן כשקראתי שאלתי את עצמי שאלות כמו אילו ביטויים קיבלו הבלטה ואילו חלפו ליד האוזן? אילו אמירות זכו לשאלות המשך ומאילו התעלמו? מה נתפס כצורם ומה נלקח כמובן מאליו? והמסקנות העידו שוב שהרוחות המפחידות משוטטות באין מפריע.

 

בפתיח הכתבה מוצג הארגון כמי שכבר כמה שנים מנסה "למנוע קשרים רומנטים בין יהודיים וגויים", ככה באופן כללי, ובהמשך נעשית השוואה מאירת עיניים לטוהר הגזע הגרמני.  עד כאן הכול אולי מדויק ונכון, הבעיה היא שהדעות האלימות כלפי נשים שמציפות את הכתבה בהמשך חולפות ללא התייחסות מיוחדת. משונה בעיני שכאשר העיתונאי רצה להביע את שאט נפשו, הוא לא היסס לשאול ישירות את המרואיין שלו: "איך מפתחים עמדות גזעניות כאלה". אבל אף שאלה דומה מצדו על היחס כלפי נשים לא עלתה. למשל, כאשר דובר הארגון אומר לו:  "נפלו לנו 64 חיילים במלחמה ועכשיו לוקחים לנו עוד כלה אחת. היא לא מבינה את זה אבל יש אנשים חכמים וגדולים ממנה שמכירים את הדרך" (לנושא חולשת הדעת של האישה נחזור בהמשך, שכן מסתבר שזהו מוטיב חוזר בקרב אוהדי היהדות הטהורה). גם כשהדובר תובע מהעיתונאי אחווה גברית לחינוך 'הנשים שלנו', ושולף את הסיטואציה המלבבת הבאה: "אם אחותך הייתה יושבת בסלון ומעשנת סמים מה היית עושה? הרי היית מוריד לה את הראש ולוקח את החשיש מהידיים", דבריו נותרים תלויים בחלל, ומכל התגובות האפשריות למשל מאיר העיניים הזה, העיתונאי בוחר לעבור לעקיצה בנושא אחר לגמרי (ושואל "איך יהודי שפועל למען בנות ישראל בוחר לגור דווקא בשוויץ?").  השיא לעניות דעתי היה בתשובה שהעיתונאי קיבל לשאלתו "אם אחותך הייתה מתאהבת בערבי". המשפט "יש דברים שלא כולם צריכים לדעת" הוא איום לכל דבר. אולם גם הוא לא העלה שאלת המשך ולא הגיע לכותרות או להבלטה. שוו בנפשכם שכל הכתבה הזו הייתה ממסוגרת תחת האמירות האלה. הרי כל אופי הסיקור היה משתנה.  

 

עיוורון דומה אחז גם ברזי ברקאי, כאשר ראיין בתכניתו (17.08.14) מרואיין בשם הרב יהודה הראל, שבתו התחתנה עם מוסלמי והוא עצמו אוחז נלהב בדעות להב"ה. גם ברקאי מצליח להתעלם משלל העדויות שמדובר באידיאולוגיה המעוגנת בין היתר ביחס של דיכוי נשים ולא רק בגזענות, למרות שכל תשובה של כבוד הרב רק חידדה את המציאות הזו.  "תאר לעצמך שהבת שלך הייתה מתחתנת עם ערבי"  מזדעק הראל, אבל ברקאי לא נותן לאמירה הספציפית לבלבל אותו. מדובר הרי בסוגיה עקרונית של התבוללות, נשים וגברים גם יחד. ושיח החרשים ממשיך. למה לדעתך זה קרה לבת שלך? שואל ברקאי בשלב מסוים ונענה:  "העניין של הערבים או המוסלמים או הנוצרים שתופסים יהודיה זה רק בגלל חלישות דעת, בגלל איזו  נפילה רוחנית של היהודיה".

"אבל יכול להיות שהיא תפסה אותו ולא הוא תפס אותה?" מעיז ברקאי להכניס קצת דעת למעשי האישה.

 "אין מושג כזה שהן תופסות אותם. הם תופסים אותן ברשת".

 

בשלב זה, ברקאי, שרק החל לדגדג את העמדות כלפי נשים, מוותר וחוזר לקרקע בטוחה -  הגזענות. ואם צריך לאמץ את הנחת המוצא של המרואיין על נשים כדי להוכיח אותה - לו יהי. "אם צרפתי שהבת שלו התחתנה עם יהודי היה מדבר כמוך, זה בסדר?" הוא שואל והרב עונה כמובן! אויויוי,  נאנח ברקאי מול הגזענות הבוטה, אנחה כזו לא יצאה ממנו כששמע שאשה יהודיה מתחתנת עם ערבי רק מתוך חלישות דעת.  בסוף הראיון הוא שואל כנזכר, תגיד, איך אשתך רואה את כל העניין הזה? ונענה "אני מנסה כמה שפחות לערב אותה, לאישה [למד מנוקדת בשווא] זה מאוד כואב". עוד פעמון אזהרה שמרמז על השליטה הגברית בסיטואציה המשפחתית, שעובר גם הוא ליד האוזן. ברקאי מסיים את הראיון בציינו שמיד יעלה על הקו מישהו  "כדי להגיד לך שאתה גזען גדול". יפה. כמאזינה אני יכולה להיות בטוחה שברקאי מתנגד לגזענות, הנושא הזה מכוסה.

 

רוח האוב זוכה להתגלות חלקית בתכנית לונדון וקירשנבאום (18.08.14), אבל לא בזכות המראיינים אלא בזכות המרואיין. גם כאן הדיון הוצג תחת הכותרת הכללית – כיצד זה שבישראל לא מתיר החוק לבני זוג שאינם מאותה דת להתחתן. שוב מסגור סימטרי ונייטרלי למגדר. אלא שפרופ' צבי טריגר, המרואיין, הבקיא היטב במחקר המגדרי, מצליח להבקיע סוף סוף את חומות השתיקה. הוא מציין ביוזמתו את חוסר השוויון בזכויות נשים לגברים בדיני משפחה בארץ. "עובדה שלא מוחים נגד נישואי גברים יהודים לנשים לא יהודיות" אומר טריגר. "המאמץ העיקרי של ארגון להב"ה הוא כנגד נשים יהודיות שמתחתנות עם גברים ערבים", ומוסיף שיש נשים שמתחתנות עם מהגרי עבודה ולא רואים את ארגון להב"ה שם. אבל כאמור, לא זו הייתה המטרה המקורית של האייטם,  שעד מהרה שב לעסוק בנישואים והתבוללות. ההתמקדות ביחס לנשים נשארה לא יותר מאנקדוטה.

העיסוק בגילויי הגזענות הקשים שצפו ועלו בעקבות המלחמה הוא ראוי ומוצדק, אבל לא ייתכן שהדיון התקשורתי לא יצליח לזהות ביטויי שוביניזם קשה רק משום שהם מתערבבים בביטויי גזענות. כשמדובר באנטישמיות למשל, האוזן שלנו כרויה ומחודדת לזהות ביטויים פוגעניים, היכן האוזן הרגישה כשמדובר בהתבטאויות נגד נשים ? חשוב להדגיש, אין רלוונטיות לשאלה אם מסכימים או לא מסכימים לנישואים מעורבים. שוויון מגדרי הוא התפיסה המופלאה שמותר לנשים לעשות גם דברים שגברים מתנגדים להם, ואפילו שגיאות של ממש רחמנא לצלן, מבלי שהגברים ינכסו לעצמם את הזכות ללמד את "הנשים שלנו". לכן הסיפור של להבה צריך לקבל את המסגור הנכון שלו – הצטלבות בין תפיסות שוביניסטיות לגזעניות במסווה של ערכי יהדות ודת. נכון יהיה לפרום את הסבך המורכב הזה, ולקרוא לכל תופעה בשמה.

גרסה של מאמר זה פורסמה באתר העין שביעית תחת הכותרת "היית מוריד לה את הראש".