יום שני, 15 בספטמבר 2014

"מה הוא עושה לה מה הוא עושה"

המקרה של גואל רצון
 
פעם בכמה זמן המציאות מזמנת לנו מקרה שמנקז אליו אוסף מרשים של שאלות מוסריות, אתיות, חברתיות, מעשיות  ופילוסופיות כאחת: חירות וכפייה, בחירה אישית ושעבוד חברתי, נשים וגברים, כתות ודתות, מין ונורמות, משפט מול מציאות. באלה ובעוד רבים אחרים אפשר לדון דרך המקרה של גואל רצון.  אני רוצה להצטמצם לתגובה מאוד ספציפית שהמקרה הזה העלה. מדובר בתחושה של בנים, שכמו שקורה לא פעם מוצאת את דרכה עד מהרה לשיח הציבורי  - תחושת קנאה.

דוגמה לתחושת קנאה אפשר למצוא למשל בתגובות לידיעה שפורסמה באתר הארץ (כבר מהטוקבק הראשון). לצורך הדיון בחרתי להביא תגובה של מאזין מתכנית הרדיו 'המילה האחרונה'. הנוסח התפרסם בדף הפייסבוק של התכנית, והשדרן כה הזדהה, עד שהוא הקריא אותו בשידור ואף הביע את הסכמתו.

וכך כותב המאזין :

"אמנם המעשים של גואל רצון מעוררים תעוב ובחילה גם בי - אבל להיות כן לגמרי עם עצמי והעולם באיזשהו מקום אני גם מקנא בו. כגבר שלא עושה רושם בקלות על נשים שאני חושק בהן, אני מקנא במכוער המגעיל והטיפש הזה שהצליח לשכנע כל כך הרבה נשים צעירות ואיכותיות גם לשכב אתו גם לפרנס אותו וגם להביא לו צאצאים. ואני קצת כועס על הנשים האלו שכל כך בקלות מתפתות לאחד כזה ובד בבד מתעלמות ואדישות לגברים איכותיים בהרבה, לדוגמא כלפיי".

מצאתי עניין רב בתגובה זו, משום שהיא מספקת הצצה לתוככי הזהות הגברית, מאחורי שכבות של פוליטיקלי קורקט שפורומים רשמיים ומנומסים כבר לא מתירים לחשוף. תגובת קנאה חושפנית נוספת נרשמה גם סביב אחת מתקריות הירי הנוראות בארה"ב, כאשר נודע שהיורה הצהיר בסרטונים מקדימים כי הוא נוקם את נקמתו בנשים שדחו אותו כל חייו. בארה"ב וגם בארץ, אפשר היה למצוא כאלה שהביעו אהדה והבנה לטריגר, שדומה שיצר אחווה גברית סביב הצרה הזו, שנקראת להשיג נשים. אם נחזור למאזין שלנו, לכאורה האמירה שלו ישירה וברורה, אבל אני מוצאת שחבויות בה הרבה מאוד הנחות יסוד על יחסים בין נשים וגברים, ששווה להתעכב עליהן.

הנחת מוצא חבויה ראשונה שעולה מהדברים, היא שהמקרה של גואל רצון אינו סטייה מהנורמה של החלום הגברי, אלא רק הקצנה שלו. גואל רצון מממש בעצם פנטזיה שאנחנו הגברים, יכולים רק לגרד אותה ביומיום האפור שלנו. הוא מצליח להשיג המון נשים. גם אנחנו רוצים ולא מצליחים.

הנחה שנייה היא שיש סוד גברי להשגת נשים, וכשיש מישהו שמעשיו מעידים שפיצח את הסוד, מתעורר רצון עז לדעת מה הוא יודע שאנחנו לא. השיר המוכר ששרו הגשש החיוור מבטא את אותה המחשבה בדיוק, רק בחרוזים:

מה הוא עושה לה מה הוא עושה
כשאיך שרק הוא מנסה
להתחיל אתה היא כבר שלו מיד?
וכשבאים אנחנו
עם כוונות טובות זה לא מועיל
איזה מזל נבזה איך זה הולך לו מן קלף כזה
מה הוא עושה לה מה הוא עושה?
 

הנחה שלישית גם היא עניינה סוד, אבל הפעם המסתורין מתייחס לפעולת הבחירה של האישה, תהייה עתיקה שהונצחה היטב במונח הפרוידיאני "מה רוצה האישה". אם נניח לרגע בצד את תפיסת הנשים כמקשה אחת, המיתוס המטפח מסתורין בתהליכי המחשבה ושיקול הדעת של נשים מקווה שוב למצוא טריק, מתג, או נוסחה שאם רק אנו הגברים נפענח, נזכה לגן עדן. בהיעדר רמזים אחרים, התשובה הגברית האופיינית נוטה לכוון לזירה המינית, וכך יכולות מיניות כבירות נתפסות כמסוגלות לחולל את הקסם. בהקשר זה אפשר לחזור לשיר שלמעלה, ולשורות המסיימות :

מה שמרגיז פה עוד זה שבעצם ברור מאוד
מה הוא עושה לה מה הוא עושה.

הנחה רביעית שעולה מתגובת המאזין, היא שכשהחיזור על כל כוונותיו הטובות לא נענה, האישה אשמה בבחירה שגויה. נשים נוטות לבחור לא נכון. הולכות על הלא נחמדים, הלא איכותיים. מסתבר שהשאלה הטרידה גם חוקרים במחקרים אקדמיים ששואלים מדוע נשים נמשכות ל'גברים רעים" (אפשר להקיש בגוגל – מגוון תוצאות). בכל מקרה הן מכעיסות בכך, עד כדי זעם רצחני. ואחרון חביב - לכל הנחות האלה שותפה הנחת-על, והיא שהצלחה של גברים עם נשים רבות מביאה עמה כבוד לזהות הגברית, ואי הצלחה כרוכה בהשפלה.

מסתבר שגם בלי לרצות לרסס חצי מהאנושות, מונחים תמימים כמו רומנטיקה וחיזור הם תזכורת ללא מעט בנים לאוסף של חוויות מתסכלות שצברו בחיים, וקרקע דשנה למשאלות נקמה. מעבר לטיפול החברתי בסוציאליזציה של בנים לתוקפנות, ובלי קשר לרצון שלי לשבת עם המאזין ולהסביר לו בניחותא שאין סוד, אין נשים כמכלול אחד שרוצות דבר אחד, ואין מה להשליך מהמקרה של גואל רצון ליחסים בריאים בינו לבינה - הייתי מחפשת את הרמזים לתסכול המבעבע הזה בעוד מקום: במבנה של המודל הרומנטי ההוליוודי ששולט בחיינו. מפליא עד כמה מעט השתנה במודל הרומנטי הנוכחי שלנו, שעדיין מעודד את הגברים להיות המבצעים, היוזמים והבוחרים, כאשר חריטת גולגולות הנשים על החגורה היא רק תופעת לוואי לטעמי. המהות כפי שאני רואה אותה שוכנת בשימור הפנטזיה הרומנטית האבירית, שבה גברים בצד היוזם וה"מסתכן" ונשים בצד המחוזר הפאסיבי. בניתוח יחסי כוח התרגלנו להתמקד בבנות שמפסידות. אולי הגיע הזמן לדבר גם על ההפסד של הבנים.

 

2 תגובות:

  1. מרתק. כרגיל אני תמיד לומדת ממך נקודת הסתכלות חדשה על המצב. תודה

    השבמחק
  2. מדהים. פשוט לא יאומן כי יסופר..

    השבמחק