הכשל הלוגי בטענה של שלח הוא ההנחה שצרכנות בנויה על היגיון. ולא היא. אם עולם הצרכנות היה מושתת על חוקי ההיגיון, הפרסומות היו נראות יותר כמו זירה משפטית, ופחות כמו פנטזיה חלומית. אם עולם הצרכנות היה מושתת על היגיון, לא היינו מוקפים בתגי מחיר של 9.99 שקל, לא היינו זקוקים לגוף נשי כדי לקנות מקדחה, לא היו מנסים לשכנע אותנו שחברת הסלולר באה מאהבה. אם עולם הצרכנות היה מושתת על היגיון, לא היה צורך ביאיר לפיד כדי לפרסם בנק. מה, אנחנו לא יודעים שהוא אומר את מה שהוא אומר רק כי משלמים לו להגיד את זה?
למאמר המלא באתר מעריב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה