יום חמישי, 8 בנובמבר 2007

האנטומיה של גריי - תאים אפורים מחוקים


השבוע צפיתי שוב בפרק בסדרה האנטומיה של גריי, (סטאר וורלד, הוט), הרגל מגונה שהשתרש בי מעונת המלפפונים הקייצית. ידעתי שלפניי פרק המשך למגה-אסון העונתי שהוקדשו לו, כיאה לספיישל חגיגי, שני חלקים. כבר בשבוע שעבר חשדתי שמשהו אינו כשורה אבל יצור של הרגלים אני, לא פחות ולא הרבה יותר. כשקמתי מהספה בסוף אותו פרק לא הייתי אותו אדם שהתיישב עליה. היו רגעים ששפשפתי את אוזני כדי לוודא ששמעתי כשורה. בדקתי בתקציר שמא מדובר במחווה פרודית לסרטי אסונות דוגמת טיסה נעימה וכל האקדחים שמתים מצחוק, אבל לא. פרק רשמי בסדרה מכובדת ומועמדת לאמי, וכל זה לא מנע ממנו להיות אחד מהקשקושים הגדולים ביותר שכיסו את המסך.זה מכבר ידוע שהאמריקנים שפוטים של הירואיות. ככה זה כשאתה השריף העולמי. אבל השיאים או התהומות של הפרק הנוכחי העלו בי שאלה קשה ותובענית: אם חבורת תסריטאים שמשפריצה אוסף כה מגוחך של סצינות מופרכות באצטלה של ריאליזם יכולה לשכנע חבורה של שחקנים לדקלם את השורות האלה בפנים רציניים, ושורה של מפיקים להשקיע בלוקיישן, ובמאי אחד או יותר להדריך את השחקנים בסבך הקלישאות, ואוסף של אנשי מקצוע על הסט לעשות את כל הסידורים הנחוצים - וכל זאת מבלי שאף אחד יעצור את הכל כדי לגעות בצחוק או בבכי לאור הטקסט שמונח לפניו – אני רוצה לדעת על מה הם שובתים עכשיו לכל הרוחות. הרי הם יכולים לעשות הכל.

הנה כמה דוגמאות נבחרות. קשה שלא להביא תיאור מדויק של כל הפרק אבל ננסה להיצמד להיילייטים:
ד”ר ביילי ההריונית בצירים. אבל היא מסרבת ללדת כי בעלה שוכב מאושפז אחרי תאונה. כן, מסתבר שכל אם צריכה לדעת שיש באפשרותה לדחות את יום הלידה אם, למשל, למחרת יש תאריך יפה ועגול שהיא לא רוצה לפספס. הסוד הוא להתאפק ולא לדחוף. דוקטורית שפרד, הרופאה שלה, נכנסת להיסטריה וזועקת שהיא חייבת הליקופטר כדי להגיע לחדר הניתוח הקרוב ולהציל את העובר בקיסרי מזורז. הסבר על מצוקת חדרי הניתוח המקומיים מיד בפסקה הבאה.

מין וייל, למעלה, אוחזת מרדית בידיה את גורל בית החולים והשכונות הסמוכות אליו. ידה מונחת על פצצת בזוקה שלא התפוצצה בתוך חזהו של חולה שמסרב למות ולגאול אותנו מייסורינו. זהו מצב חירום לכל הדעות. לפירוק הפצצה המתקתקה הוזעקה יחידת עילית שכל כולה מורכבת מקצין אחד נחמד. במשך שני פרקים מסתובב החבלן במסדרונות הנטושים שפונו, לעיתים פוקד את מיטת החולה ומתעניין בשלומו, פה ושם מנהל שיחת רעים עם ד”ר ברק האמיץ שנשאר מאחור ומי יודע, אולי אפילו כותב בשירותים שירים רגישים למרות תדמיתו המחוספסת. אנו הצופים מבינים שתוכנית הפעולה שנרקמת כה מורכבת שלא מייגעים אותנו בפרטיה. ואכן, חמש דקות לפני תום הפרק השני, אחרי ששרדנו שעתיים שלמות, אנחנו זוכים לראותה יוצאת לפועל. מרדית מתבקשת לשלוף את הפצצה בזהירות, לאט לאט, ולשים אותה בידיו החשופות והמושטות של הקצין שלנו. כך, כשידיו פשוטות לפניו, הוא יוצא אתה מחדר הניתוח והולך במסדרון, אולי לכיוון פח האשפה הקרוב, לא ברור. לזכותו ייאמר שהלך לאט והקפיד ללבוש אפוד מגן. אה, כן, הוא התפוצץ בקצה המסדרון. באסה.

אבל עד לטרגדיה, שהתקבלה אגב בשלווה מופלאה בקומות שמתחת, הורכב רוב התסריט ממשפטים כמו “אף אחד לא ימות היום”, “את יכולה לעשות את זה”, וכן צעקות היסטריות לעבר עיני הכלבלב של ד”ר אומאלי שגם כך הן תגובה טבעית למשבר בכל פרק בסדרה ובכלל אין לשפוט אדם במצוקתו. מרדית מצדה מקבלת הכי הרבה “תסתכלי עליי טוב ותקשיבי לי,את יכולה לעשות את זה” אבל עיניה הדומעות סופגות זאת בהבנה.

בינתיים, בקצה השני של העיר, סליחה המסדרון, ד”ר שפרד מנתח את בעלה של ביילי. בואו נעבור בזריזות על התקציר ותשלימו לבד את החסר כי באמת זה חומר קל:הדופק נעצר - ההחייאה נכשלת - הפנים אומרות הכל - “אף אחד לא ימות היום” - מכת ייאוש על החזה - המוניטור שב לנתר - קאט.

ערב. הפארסה הסתיימה. ד”ר שפרד מגיע לבקר את מרדית. שניהם עומדים ליד הדלת והמרחב ביניהם טעון. למה, למה הם לא ביחד מייבב הצופה שחש בכל לבו את הכמיהה המייסרת של הדוקטור, שמייחל לאהובתו ולא יכול לממש זאת כי…רגע, כי הוא נשוי והוא החליט שהוא מעדיף את אשתו. אממ..חייבים להדחיק את זה אחרת זה לא יילך. בחזרה לשפרד ששולח למרדית מבט עורג. הוא עומד ליד הדלת ועתיד לצאת ולהיכנס דרכה עוד כחמש פעמים במהלך הסצינה, בכל פעם רק כדי לומר עוד משפט סיום מכריע. “כמעט מתת היום” (שתיקה, יוצא) מרדית עונה במשפט שרק צופה קטנוני במיוחד יתעקש שהוא מנותק מההקשר: “אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התנשקנו”. (שפרד חוזר) “זה היה ב..” תיאור מפורט. מסתבר שהרופא המאוהב זוכר הכל. רק בסוגית ריח שערה זיכרונו בוגד בו. “לוואנדר” היא לוחשת (הוא חוזר שוב אחרי שכבר יצא). “שערי הריח מלוואנדר מהקונדישינר שלי”. החיוך העצוב שמתפשט על שפתותיו אומר הכל. קאט. אכן פרק קאלט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה