למה לא ממריאים

בתוכנית “גלובוס” בערוץ הראשון התארח מומחה התעופה נרי ירקוני שסיפר בן היתר מה הסיבה, לדעתו, שמצב התעופה בארץ הגיע לאן שהגיע. לדבריו, הבעיה נעוצה בכך ששר תחבורה אצלינו מתחלף כל שנה וחצי בממוצע. ירקוני תיאר כיצד הוא עצמו הציג בפני שר התחבורה בזמנו מה יש לעשות כדי לשנות את המצב, ונענה בנוסח ‘אתה צודק, אבל זה לא יתבצע’. כששאל ‘מדוע?’ ענה השר במלוא הכנות כי הוא מעריך שהקדנציה שלו לא תעלה על שנה וחצי ואילו התוכנית מחייבת ארבע עד חמש שנים, ולכן הוא לא רואה טעם להשקיע בה. במילים אחרות, אותו שר תחבורה, כמו כל קודמיו ועמיתיו, חושש שלא יהיה שם “לקצור את הפירות” ולכן לא שווה לו להתחיל אפילו. כעת צאו וחשבו שעל גישה זו, שאין לי ספק שמאפיינת משרדי ממשלה רבים, קמים ונופלים רבים מהפרויקטים ארוכי הטווח שלנו. מפח הנפש גדל שבעתיים כשמבינים את האירוניה הנעוצה כאן: האם מישהו מאיתנו, האזרחים הפשוטים והמצביעים, זוכר בכלל מי היה שר התחבורה בזמן פתיחת נתב”ג 2000 ? ומי היה שר התחבורה בזמן חניכת נתיבי איילון? ומי הוא היה בעת פתיחת כביש 6 ? זה לא היה מזמן. מישהו? רובכם לא זוכרים? כמה מפליא. אני בטוחה שסקר דומה שיבדוק את זיכרוננו בדבר כהונת שרים במשרדים אחרים יעלה ממצאים דומים. שרינו אולי מתהלכים באשליה שעצם נוכחותם בטקס הפתיחה הזוהר מכניסה אותם לפנתיאון הזיכרון הלאומי שלנו ולהכרת תודה נצחית שתבטיח להם כסא והמשכיות, ועל בסיס הנחה מוטעה זו הם מתנהלים כבר שנים, דוחים או מקדמים פרויקטים משיקולים פוליטיים אבל סביר שבפועל רק הם, משפחותיהם ועדת מעריציהם הקרובים מנהלים את הפנקסנות הזו. הגיע הזמן שהציבור יאיר את עיניהם של נבחריו: במדינה תזזיתית כמו שלנו הזיכרון שלנו כורע תחת עומס שינון שמו של ראש הממשלה המכהן וחקירותיו. אין צורך שתתאמצו לכוונן את הקדנציה שלכם לרגע גזירת הסרט, כי בלאו הכי אין לנו יכולת לקטלג עבורכם קרדיט הולם בזיכרוננו. אז אנא, הרפו מעט מהשיקולים האישיים ופנו מקום לשיקולים לאומיים. ובאותה נשימה אני פונה לאנשי התקשורת – שימו לכם למטרה לתת את הקרדיט תמיד למייסדי היוזמות ולא למי שאתרע מזלו להיות בקו הגמר. אולי כך תעודדו תרבות חדשה של תחרות בין הפוליטיקאים - מי יהיה הראשון שיזם ולא האחרון שהצטלם. זה אולי נשמע פעוט, אבל במדינה משופעת מערכות בחירות כמו שלנו כל פעולה המעודדת חשיבה לטווח ארוך היא מבורכת.