ליצרני מוצרים דיאטטיים יש שיטה כיצד למכור את המוצר. נניח שערכו שני שליש מכמות הקלוריות. השיטה היא להבליט את הנתון ההפוך, וכך אנחנו מקבלים סלוגנים כמו "מכיל שליש פחות מכמות הקלוריות בלבד!" ולמה הנוסח העקום משהו? כי כדאי לנקוב במספר קלוריות נמוך כמה שיותר, ולכן שווה להתאמץ ולנסח משפט מאולץ ופחות מובן לוגית, העיקר שהמספר "שליש" יככב בו. כך יש סיכוי שהצרכן הממהר יקלוט משהו שקשור לשליש ולקלוריות, ויחבר את הנתונים באופן שיחמיא יותר למוצר.
מכיוון שהשיטה הזו עובדת, בואו נעשה אותו הדבר עם רייטינג. נתחיל להסתכל על הנתון ההפוך: בממוצע, 70 אחוז לא צופים בהישרדות! זה הנתון הישיר, הלא מתחכם, ויותר מכך - זה הרוב המכריע. והרוב המכריע הזה, שחושב שמאכילים אותו שטויות ומבזבזים את כספו וזמנו על איכות שהדבר הריאלי היחיד שבה היא מידת השחיקה שלה, מסתכל מסביב וחושב שהוא במיעוט. הכל שאלה של אופן הצגת הנתונים.
טלוויזיה היא לא ישות בפני עצמה, היא מה שעושים ממנה. ויש כאלה שעושים ממנה דברים מיותרים שלא לומר מכעיסים. כמו ילד שבודק את הגבולות, כך בודקים מפיקי התכניות עד כמה רחוק יוכלו ללכת בלי שילחצו להם על הכפתור ויזפזפו אותם הלאה. כמי שלא מצאה עניין ב'הישרדות' אך לא יכלה לחמוק מהכותרות שסביבה, איני בקיאה ברשימת המניפולציות הארוכה, אבל לצערי נראה לי שדווקא הצופים האדוקים בקיאים בה יותר ממני, ועושה רושם שהוספת פריטים לרשימה הפכה למעין ספורט חביב, במסגרתו מתבקשים הצופים להביט היטב בכל פינות המסך, להיות ערניים ולזהות בזמן לוגואים מסחריים או וילות בעצים. ילדים, גלו את הממתקים המסתתרים בציור.
מעריב היה זה שיצא בזמנו עם קמפיין "איפה הבושה", שכוון להתנהלות הפוליטית, וקשה שלא להרהר נוגות בבושה שנעלמה גם בתרבות הבידור. נכון, הפוליטיקה קצת יותר חשובה, ובעלת השלכות קצת יותר ברורות על חיינו מאשר תרבות טלוויזיונית, אבל חלק מהבעיה היא שלטלוויזיה כוחות השפעה יותר "מאגיים" וקשים למדידה מאשר השלכות חלוקת התקציב המדיני. עד היום, למרות אינספור מחקרים, לא יכולים להציג הוכחה שאלימות בטלוויזיה משפיעה על אלימות בחיים. אז כיצד נוכל לשים את האצבע על השפעות של תכנית שמקדשת שקרים? ובכל זאת, תסכימו שאין הורה אחראי שיישב ויחכה למחקר החד משמעי כדי להגביל את הצפייה של ילדיו. ההיגיון הבריא שלו אומר שאלימות מוגזמת מזיקה ודי בכך. איני מתיימרת לחשוב שהישרדות מלמדת את נפשנו התמה לשקר, אבל הרף הצולל מטה מלמד מה אנחנו מוכנים לספוג. במובן זה, זו תכנית הריאליטי הגדולה ביותר, משום שהמשתתפים האמיתיים בה, אלה שעשו עליהם את הניסוי האמיתי - הם הצופים. מופע הענק של טרומן. רק שכל הטרומנים נתקלו בקיר שוב ושוב, וחזרו על עקבותיהם לקבל עוד. בא לי לומר להם - מגיע לכם. זה מה שאתם שווים, וזו הרמה שתקבלו. מנה גדושה של שטיפת מוח, משמפו שיער ועד ספינה. אבל אז אני נזכרת שוב בעובדה המצערת - זה המיעוט. רובנו לא רוצים בזה, הנתונים מראים זאת באופן חד משמעי. אז למה שאנחנו, הרוב השפוי, לא נתקומם? אם לא נילחם להחזיר לטלוויזיה ולו מראית עין של הגינות, אז אתם יודעים מה? מגיע גם לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה